סיגאוי (רוזה) נ' אוניקס תעשיות נעליים בע"מ

פסק דין

1.בפני תובעת בתחום הצרכנות.

2. תובעת אשר עמדה להנשא, רכשה זוג נעליים לבנות. לכל נעל היתה רצועת "וולקרו", הנקראת "סקוטש" בלשון התובעת.

3.לדברי התובעת, בעת שניסתה את הנעליים הן היו נוחות. היא רכשה אותן במקום לאחר כמה דקות ניסיון. כאשר שבה לביתה התובעת בצעה ניסיון נוסף ואחרוך יותר. לאחר הניסיון בבית חשה התובעת שהנעליים צרות מדי וחזרה לחנות לבצע פעולת הרחבה.

4.בסופו של דבר, התובעת חזרה וטענה (לפני החתונה), שרצועת ה"וולקרו" משתחררת וביקשה להחליפה. הנעליים נשלחו ל"מפעל" לצורך תיקון. כאשר העליים נשלחו בדחיפות בחוזרה (נוכח סמיכות מועד ההחתונה), סוכנת המכירות, הודיעה לתובעת שבוצע תיקון. אולם, הסתבר שיתכן שזה לא היה המצב. בכל מקרה, בעת החתונה מסתבר, הרצועה לא היתה יציבה והיתה משתחררת. התובעת תפרה כמה תפרים כדי להחזיק את הרצועה במקומה.

5.נציג הנתבעת טוען שמדובר בתופעה של קונה הרוכשת מוצר לשימוש חד פעמי ולאחר שימוש מנסה להחזיר את המוצר כנגד החזר כספי.

6.יתירה מזאת, נציג הנתבעת העיד בוודאות שהכל נעשה כדי לתקן נעל. הנציג הציג את נ/1, אשר מהווה טופס תיקון אחרון אשר לפי ההערות בו, לא בוצע כל תיקון.

7. במהלך הדיון, הדגימה התובעת בהליכה את הבעיה (לאחר שחרור התפרים). עלה מהניסיון בבית המשפט שאמנם הרצועה משתחררת בקלות לאחר כמה פסיעות. העדה מטעם הנתבעת, שלומית שחר, הצביעה על כך שאולי הרצועה משתחררת בשל עצם רחבה ברגלה של התובעת.

8. לאחר בדיקת הנעל ידינית ע"י בית המשפט, ניתן להבחין על הקלות בה הרצועה משתחררת. כמו כן, אילו נבדק הענין מול התובעת והיה נאמר לה כי יתכן שהבעיה הינה העצם ברגלה, יתכן כי הדיון בפני מותב זה היה מתייתר.

9. נכון שלמעשה מדובר בנעל יחידה ליום כלולותיה של התובעת אולם, לאור נחישותה בטרם קיום החתונה לתקן את הנעל, לא נראה לי שכוונת התובעת היתה לבצע "תרגיל" שמשתמע מדברי נציג הנתבעת.

לסיכום, קיים פגם מסויים ביחס לרצועת הוולקרו.

10. התובעת בתביעתה עותרת לסך של 5,000 ₪ פיצויים אולם, אין היא מפרטת רכיבי הנזק/הפיצוי. הנעליים עלו 829 ₪. התיקון לנעל על ידה הינו תפירת תפרים אשר לא השפיעו על המראה החיצוני של הנעל, אולם עצם ביצוע התיקון במהלך החתונה לא היה צפוי ובכך נגרם נזק לתובעת במידת מה. כמו כן, הנעליים אינן אותן נעליים. יחד עם זאת, מטרת הפסיקה הינה להשאיר את התובעת שלמה אם ניתן. לא ניתן לקבוע שאין ערך לנעליים והן אינן ראויות לשימוש כלל. יחד עם זאת, השימוש ברצועת הוולקרו תאם את המטרה. המבחן לקביעת פיצוי הינו ההפסד בשווי המוצר. כמו כן קיית חובה למזער את הנזק. במקרה דנן התובעת עשתה במיתב יכולתה למזער הנזק.

בחס לשאלת "עוגמת נפש", בית המשפט ער למגבמת הציבור להפריז בשווי "עוגמת נפשר" כרכיב בתביעה משפטית. הפסיקה קובעת יש לשמור על ממדים סבירים ברכיב זה כאשר מדובר בתביעה מסחרית כגון צרכנות (ראה: ת"א 103072/98 רם און נ. סנאורה (11.2.04) )

11. באיזון מכלול הנסיבות, כולל העדר הערת עובדי החנות לאחר הבאת הנעליים בחזרה לחנות (ראה נ/1), הנעליים לא התאימו למטרת התובעת. הנני קובע כי מדובר בפגם במוצר. כמו כן נוכחהנסיבות היצאות דופן נגרמה לתובעת עוגמת נפש.

על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 200 ₪ ו – 250 ₪ הוצאות משפט ועגמת נפש אשר נגרמה לתובעת.

12. לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 450 ₪ וזאת לא יאוחר מיום 1.2.12. בהעדר תשלום במועדו, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ב, 28 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: